 |
כיסוי אלבום
(קרדיט: Jacob Hayes)
|
מנקודת המבט שלי 2023 לא הייתה שנה מוצלחת מבחינת המוזיקה אליה הצלחתי להיחשף. אני מניח שהמצב בתקופה האחרונה, וזאת בנוסף למעבר דירה מהקיבוץ אל העיר, לא תרמו. מי שנמצא כאן ונוהג לקרוא את הסקירות שלי, כנראה שם לב שהשנה לא פרסמתי מה היו הפרויקטים האהובים עלי. לצערי, פשוט לא הרגשתי ששמעתי מספיק. במקום ליצור רשימה משלי לקחתי על עצמי למצוא דברים שפיספסתי בעזרת רשימות של אנשים אחרים. EP שתפס את תשומת ליבי, בזכות תמונה מסקרנת ותאורים מעניינים ממקורות שונים, היה 'Knocknarea', ה-EP הראשון של להקת הפוסט-רוק הבריטית, מרוז'ה.
שיר הפתיחה,
'Thunder', מתחיל בקטע שירה מדוברת של ווקאליסט הלהקה, הארי ווילקינסון, בו הוא מתאר זירת מלחמה כסופת ברקים גועשת שמרעידה את האדמה. תחת רצועת הקול, יוצרים נגני הלהקה תחושה של סופה מתקרבת באמצעות צליל דרון, חשמלית מוצפת בדיסטורשן, נגינת סקסופון מטילת אימה שעוברת מצד לצד וקרשנדו עוצמתי שיוצרים התופים ופס חשמלית נוסף. כאשר הקרשנדו מגיע לקיצו המתופף והבסיסט יוצרים פיצוץ סוני.
פס האינסטרומנטל מתקדם באופן שאפשר לתאר רק בצורה אחת, צלילי מלחמה. באותו זמן מגיע הרפרן בו הארי צורח "The sky is alive with thunder". בראש שלי עולה תמונה ברורה, אור בתוך עננים שחורים, פיצוצים והבזקי אור קצרים של יריות נשק בתוך עשן מלחמה סמיך. קטע האינסטרומנטל האלים, יחד עם הרפרן, נמשכים ויוצרים כאוס ממושך שגורם לאיבוד תחושת הזמן עד שברגע אחד נהיה שקט.
שקט קודר שאיתו באה הבשורה הקשה מכל. ברגע אחד נלקח כל כך הרבה, נלקחים חיים, נשבר בית, נלקחת התקווה. את הבשורה הארי מקריין בקול עדין מהול ביגון. הרצועה ממשיכה עוד שלוש דקות בהן נשמע רק פס אינסטרומנטל מלנכולי המובל על ידי הסקסופוניסט. קטע זה מאפשר למאזין לשהות עם האבדן. גם בחלק זה הלהקה משתמשת בקרשנדו, הפעם איטי יותר. תחושת אבל שמתגברת עד שנוצר שינוי אינסטרומנטלי: נקודת פריקה אמוציונלית. אך גם כאן הלהקה לא מניחה, קטע זה הולך ומתגבר עד שמגיע עוד פיצוץ אינסטרומנטלי איתו נכנסים למיקס אלמנטים מהחלק הראשון של הרצועה, ומכניסים יחד איתם תחושה פוסט טראומטית. רק בשניות האחרונות של הרצועה חוזר השקט שמרגיש כמו אפר שנופל על הקרקע ומכסה אותה אפור.
גם השיר השני,
'Blind Spot' מספר סיפור מלחמה, הפעם נשמע כי נקודת המבט היא דרך עינו של אזרח פשוט, אולי אזרח אירלנד בתקופת השילטון הבריטי. האקורדים איתם פותחת הלהקה בהירים בהשוואה לשיר הקודם, אך ממש כמו רוח קרה שנכנסת מהחלון, מלנכוליות נכנסת בעדינות ברגע שהארי מתחיל לדבר. הסקסופון נהיה איתי יותר, חלש יותר והצליל עמוק יותר. בזמן זה הארי מספר על הדרך הקרה והמפרכת עד הגבול, במטרה לברוח מהמלחמה. הארי מתאר קודם את הקור, הזמן והמרחק מהבית, לפני שהוא מזכיר את המלחמה ובכך מחדד שהניסיון לברוח מאיזור מלחמה לא קל יותר מהמלחמה עצמה.
בין הבית לפזמון יש עוד מרווח גדול בו הלהקה נותנת לכלים לספר את הסיפור, דבר שהלהקה עושה באופן כל כך מוצלח לאורך כל הפרויקט. לרגע לא הרגשתי שלקטע אינסטרומנטלי יש פחות משקל מקטע עם טקסט. הארי חוזר עם פזמון השיר בו הוא מתחיל להביע ביקורת על הממשלה. השבר שנוצר באמון בחופש ובממשל, בזמן שהוא רואה גבולות משורטטים, פצצות שנופלות כמו גשם, חוסר בושה בנוגע להרס שנגרם ושום שינוי גישה. השיר נגמר ברפרן בו הארי שוב ושוב בוכה לשילטון שכך הוא לא יציל אותם (האזרחים) "Love cries) You you'll never save us)".
הרצועה השלישית היא רצועת אינסטרומנטל. בגלל שאני לא מוזיקאי אני לא יודע איך לגשת לרצועה בצורה ביקורתית. עם זאת אני יכול לספר שבחודש האחרון את ה-EP אני שומע בלופים, פחות או יותר פעם ביום. רק היום כשהתחלתי לכתוב, שמתי לב שיש שיר בלי מילים. ברגע ששמתי לב, הבנתי עד כמה הלהקה מסוגלת לדבר באמצעות הכלים בלבד. רצועה של חמש דקות אינסטרומנטל בה הרגשתי שהיה סיפור עם מילים, אך במציאות תמיד היה סיפור רק לא היו מילים.
כותרת השיר האחרון היא אמירה משל עצמה.
'Kakistocracy' קקיסטוקרטיה, ממשל הבנוי מהאזרחים הגרועים ביותר שיש לעם להציע, נשמע מוכר…
השיר נשמע לי כקריאה למהפכה נגד השחיתות והשקרים שחונקים ומעוורים את האזרחים. בחצי השני של הרצועה, פס האינסטרומנטל מספר את סיפור המהפכה. מייד עם סוף השירה נכנס הסקסופון שנשמע כמו קריאת קרב. אל הסקסופון מצטרפים שאר הנגנים שמעבירים את תחושת הכעס בזמן שצליל הסקסופון יוצר תחושת התרוממות. הלהקה יוצרת עוד קרשנדו מותח בזמן שקולות מטוסים וכלי מלחמה שיוצר הבסיסט בעזרת פדלים, מתגנבים אל תוך המערך. כמובן שלפריקת המתח בסוף הקרשנדו, הלהקה לא נותנת להיות נעימה. בעזרת שימוש רב בפדלים הגיטרה החשמלית וגיטרת הבס יוצרות צלילי דרון, מסוקים ואזעקות. הנדריקס היה גאה. צליל התוף החרישי שמתגבר יצר לי בראש תמונה של דגל יורד מהתורן בזמן שתחושת הפחד מתגברת.
בסוף צלילי ההרס והאזעקה שמלווה, מגיח שוב הסקסופון שנשמע כמו זריחה חדשה. תחת הסקסופון נשמעים צלילי דרון שקטים שמזכירים שהרס המלחמה עוד נשאר, אך צלילי הכלים שחוזרים לקולם הסטנדרטי יוצרים תחושת חירות ותקווה בזמן זה, התיפוף החרישי נשמע כעליית דגל חדש. צלילי הדרון הם האחרונים שנשמעים בקומפוזיציה ומזכירים שגם אם נצליח להשיג את החירות והשלום הנזק נעשה ולנצח ישאר. סוף אופטימי אך קודר.
'Knoknarea' הוא פרויקט הסטודיו הראשון של הלהקה אחרי שנים ארוכות שהם בונים צליל ניסיון וקהל בשטח בעזרת הופעות אנדר-גראונד באנגליה. בתקופה בה כל אדם עם מעט ניסיון יכול לקחת לפ-טופ ולהוציא אלבום, מרוז'ה מראים את התוצאה של סבלנות, תשוקה ונחישות להשאיר חותם.
זאת היא דעתי על הפרויקט, זאת רק דעה. זה הזמן שלכם לשמוע, לפתח דעה אישית אשמח אם תשתפו אותה, בתגובות על הפוסט באינסטגרם, בDMs או בכל מקום שתרצו. בואו נדבר מוזיקה.
שיר אהוב: Thunder
מוזמנים לעקוב באינסטגרם לעדכונים ועוד תוכן
@kojy1959והדרך הטובה ביותר לעזור לי היא לשתף
*בונוס*
כבונוס רציתי לדבר על התמונה וכותרת האלבום בהם ניתן לראות את נוקנארי,קברה של המלכה האירית המיתולוגית, מייב. הבחירה של להקה בריטית לציין בכותרת ובתמונת פרויקט הסטודיו הראשון מקום שמחובר עמוק לתרבות ולהיסטוריה האירית, היא ביקורת חריפה על היסטוריית מולדתם שכבשה ודיכאה את העם האירי במשך כמעט חצי מהמילניום הקודם.
תגובות
הוסף רשומת תגובה