פאס - גלגלים גדולים [סקירת EP]

כיסוי אלבום (קרדיט:שגיא מיה)

אחרי אלבום משותף עם מאיור ב-2021 ואלבום סולו ב-2022, השנה פאס משחרר פרויקט קטן יותר, EP בשם 'גלגלים גדולים'. עד כה, חוץ מכמה מקרים ספציפיים פאס לא הרשים אותי, גם לא בפרויקט זה.

מייד בפתיחת הEP, הפזמון של 'מפתחות בסוויצ', נשמע כאילו נכתב בשביל או על ידי מיכאל סוויסה. לא אשקר, לא הייתי מתלהב מהפזמון גם אם הוא היה בשיר של סוויסה. הסיבה שאני מתפקס בחלק זה, היא משום שכבר בתחילת הפרויקט הוא גורם לי לתהות, מי הוא פאס? ומה או האם הוא מוסיף משהו מיוחד לעולם ההיפ הופ. את הבתים פאס מגיש בצורה ייחודית יותר מהפזמן, שום דבר מיוחד, אבל אפשר לשמוע שזה הוא שאוחז במיקרופון. מי שגונב את רוב ההופעה הם שפריר וארגוב שאחראים על הפקת הרצועה. מלא רעיונות מגניבים כמו הדילי על הקול של פאס לפני כניסת האינסטרומנטל, שמעצים את השקט וכך גם מעצים את כניסת הביט. בנוסף אהבתי את השימוש במלודיה מזרחית ושירת רקע ערוכה בתחילת פס האינסטרומנטל. בחירה מצויינת של פלטת צלילים, שימוש מגניב של משחק בין אוזן ימין לשמאל, וחיתוך סמפל מרשים.
בסך הכל, בזכות ההפקה, השיר בסדר. מי שצמא להיפ הופ ישראלי יכול להנות מהרצועה, אפילו להנות מאד. אך לאנשים שמחפשים גיוון במוזיקה ומצפים מאמן ליצור קו משלו, לא הייתי ממליץ על השיר. כמו גם על רוב הפרויקט.

את הדמיון לסוויסה רואים שוב בשיר 'דונקי קונג' שמ-א' עד ת', מפגין אפס אישיות או ייחודיות. לעומת רצועת הפתיחה, כאן, אין הפקה שמצילה את המצב, אלה אינסטרומנטל שמרגיש קר וחסר אלמנט אנושי. הפעם אורי שוחט אחראי על המיקס. לצערי, הרבה פעמים יצא לי להזכיר את שוחט בקונוטציה שלילית, למרות שמדובר באמן שאני מעריך. אני חושב ששוחט אחראי להרבה מלהיטי ההיפ הופ הישראלי הטובים ביותר שיצאו בהסטורית ההיפ הופ הישראלי. בנוסף, בלייב, הוא מופיע מצויין. עם זאת, בשנים האחרונות אני לא שומע ממנו את אותו קסם שהיה לו ב-2015.

איפה מתחילים התבוננות ביקורתית על השיר 'טרללה'?
"אופס, היא נוגעת לי בטרללה
עושה ממני טרללה
כל החדר עננה
עוד לא ביקשתי ת'מספר שלה
אופס"
לא לקחת את עצמך ברצינות זה בסדר גמור אבל זה לא מצדיק רמה כזאת של כתיבה, כתיבה הומוריסטית לא שווה לכתיבה לא מושקעת. איפה הרף?

'ראשון לחודש' היא הרצועה היחידה שנהניתי ממנה. כמו רוב הפרויקט גם כאן ההפקה טובה, הפעם טחיני וריוויר על הביט, ולפאס מצטרף שאיי כאמן אורח. כמובן ששאיי לא מפסיק להזכיר שהוא אחד הראפרים המעניינים בסצנה. ברצועה שמדברת על עשיית כסף נשמע ששני האמנים באו לעבוד. קשה לא להתלהב מהפרסונה של שאיי, קשה לא לראות שיש כאן משהו מיוחד. ברגע שיואב מתייצב מאחורי המיקרופון יוצא שד עם כוח משיכה ששואב את כל תשומת הלב. מהקולות השונים בהם הוא משתמש, למבני החרוזים המרגשים ולכתיבה השנונה. שורות קטנות כמו "רק עשרים ושלוש, יש עוד ארבע לשים", שיחד עם כותרת השיר יוצרים רצף של 4,3,2,1.
גם מפאס נהנתי מאד ברצועה. כל פעם שהוא נכנס, הוא עושה זאת בצורה מיוחדת, שמושכת את תשומת הלב בחזרה אליו. גם הבחירה לתת לקול שלו להפוך קרטוני (cartoon), במהלך הסוף של כל פזמון, היא עוד שינוי שהשאיר אותי ממוגנט במהלך ההופעה שלו. מבחינת ההופעה נשמע ששני האמנים בקרב, מי בולט יותר, ושניהם מנצחים.

'צד לצד' לא הצליח להדליק בי ניצוץ. כמו ברוב הביצועים שלו, פאס לא ממש מעניין ואת בלולו שמענו בקונספט הזה כבר פעמים וגם הוא לא מכניס טוויסט שעדיין לא שמענו. שוב, לצמאים, זה יין פטישים, זה יעשה את העבודה, אבל זה לא מלבק.

השיר האחרון, '99', בולט בפער בינו לבין ההשראה, '99 problems' של ג'יי-זי. בשיר המקור, ג'יי מספר על בעיות עימם הוא מתמודד ונכנס לעומק הפרטים. הבית השני לדוגמא, שמדבר על הרדיפה שהוא חווה מה משטרה בשל היותו אדם שחור. השיר של פאס גרם לי לתהות, עם איזה בעיות הוא מתמודד, לא כי הוא לבן, כי הוא לא טורח לספר עליהן במהלך שיר. חוץ ממילים עם משקל או כותרות גדולות השיר ריק מתוכן. פאס כותב דברים כללים ולא נכנס לעומקם. בגלל הכתיבה השטוחה, השורה "אני חי את הקושי" נשמעת מגוחכת יותר מכבדה.

שאלה שעלתה לי ברגע ששמעתי את הפיזמון הראשון של הפרויקט, היא מה המקום של פאס בשוק הישראלי, שגם כך מלא בראפרים בגישה הומוריסטית שלא לוקחת את עצמה ברצינות. אולי יש לו אוזן להפקה טובה אולי הוא פשוט מוקף באנשים מוכשרים, אני לא יודע. אני כן יודע, שלא הגעתי לתשובה.

זאת היא דעתי על הEP, זאת רק דעה. זה הזמן שלכם לשמוע, לפתח דעה אישית ואשמח אם תשתפו אותה, בתגובות על הפוסט באינסטגרם, בDMs או בכל מקום שתרצו. בואו נדבר מוזיקה.


שיר אהוב: ראשון לחודש
פחות אהוב: טרללה
ציון במספר: 5.0

מוזמנים לעקוב באינסטגרם לעדכונים ועוד תוכן @kojy1959
והדרך הטובה ביותר לעזור לי היא לשתף