מאור אשכנזי - טיפשים וצעירים [סקירת אלבום]

כיסוי אלבום

אלבום הבכורה של מאור אשכנזי, 'טיפשים וצעירים', הוא אלבום ראפ ער. הראפ הער הוא אחד הזרמים המוערכים ביותר מזירמי ההיפ הופ. דוגמאות בולטות בזרם הם ג'יי.איי.די, נטע וינר, מוס דף וכמובן טופאק וקנדריק לאמאר. אך זה לא כל הסיפור, זרם הראפ הער הוא סכין דו צדדית. הוא מאפשר לאמן להביע מודעות רבה אך הוא חושף הכל, גם את נקודות המבט המודעות פחות, נטייה להטפה ותחושת עליונות. ג'וינר לוקאס, אן אף ולוג'יק הם דוגמאות לאמנים שהצד הלא נכון של הסכין חד יותר, ולדעתי לשם גם מאור נוטה.

בשיר הראשון, שיר הכותרת, לא הרגשתי כך, אני אפילו חושב ששיר הפתיחה הוא רצועה מצויינת. מבחינה ערכית, השיר דומה לאידיאולוגיה המוצגת באלבום 'good kid, m.A.A.d city'. מאור מספר על הסביבה שלו ועל ההתנהגות אותה היא גוררת. הוא מציג את המציאות אותה חווה בצורה ברורה. מאור לא משליך אחריות ומביע מודעות לדברים הטיפשים בהם לקח חלק. על המשפט "טיפשים וצעירים", שבדרך כלל בא לומר "בסדר, הם טיפשים וצעירים", מאור מתבונן, בצורה מבקרת. נשמע שמאור רוצה שיפור, אך הוא לא בא מלמעלה בצורה אליטיסטית אלה מלמטה במטרה להרים. היכולת של מאור לספר סיפור בצורה מרתקת הרשימה אותי ובנוסף יש כמה שורות נוקבות כמו "לכל מי שהיה גב, לא היה ביצים".

בשיר השני, 'כלום לא ממכר כמוך', מאור מבטא את הלך הרוח הרעיל של אובססיביות כלפי האקסית שלו. בשונה מהפגנת המודעות בשיר הראשון, כאן מאור נשמע כמו קורבן, שלא מודע לרעילות שלו. שורה אחת נתקעה לי כמו עצם בגרון:
"רציתי לדווח על גנבת שלקחה לי את הלב וברחה
או שתשיגו לי לב חלופי או שאני רוצח אותי ואותה"
יותר משאני מניח, אני מקווה שהחלק האחרון של השורה, גם הוא מטאפורי, אך כך או כך, השורה מצמררת וגרמה להערכה שלי למודעות של מאור, לצנוח.

עם שמיעת האלבום, מובן שמאור עבר פרידה קשה. נשמע שלאחר מכן הוא התחיל לראות, או לפחות להציג, נשים כאויב או לחליפין כאובייקט שתפקידו להרגיע או לתמוך בגברים. ניתן לשמוע זאת בשיר הראשון בו יש שורה שבלטה לי לטובה בשמיעה הראשונה, אך בשמיעה השניה, אחרי ששמעתי את כל תוכן האלבום, השורה לא נשמעת כל כך טוב. גם ברצועה השלישית יש את השורה בה השטן מופיע בגוף אישה, שורה שגרמה לי לגלגל עיניים אחרי השורה המחרידה ברצועה שלפניה. נשים עוד מופיעות במהלך הפרויקט, כמעט תמיד בקונוטציה שלילית או מתוך תפיסה אנוכיות של גבר.

רצועה תשע, 'אותם לילות', בשיתוף פעולה עם קרן קריספיל, היא רצועה שהתחילה בצורה מעניינת. הבית הקצר של קרן יחד עם הבית הראשון של מאור ושני הפזמונים הראשונים מציגים געגוע משני הצדדים של מערכת יחסים. לרגע חשבתי שמאור יעביר נקודת מבט נוספת שמסתכלת מבחוץ, אך כששמעתי את הבית השני של מאור הבנתי שתיקוותי היו לשוא. אחרי הבית השני מובן שהדמות אותה מדובבת קרן, אינה האקסית אלה הפנטזיה של מאור בה הגעגוע הוא דו כיווני, ומה שחשבתי שהיה נקודת מבט שונה, התבררה כבובה על חוטים. גם המסלול הזה יכול היה להוביל לשיר מעניין אם הייתה מודעות בכתיבה ובביצוע לרעילות של הרעיון, אך במקום זה נשמע שיש רומנטיזציה.

'רק רוצה לעוף' מלא בתובנות שמגרדות את הקרקע, קשה לא להסכים עם רובן, אבל אני לא חושב שמאור מחדש כאן משהו למישהו עם מעט מודעות חברתית. יחד עם הפזמון הקיטצ'י וקולות הרקע הנשיים, השיר נשמע כמו שיר בסוף פרק של 'ראש גדול' או כל סדרה ישראלית אחרת מאותה תקופה. בבית השני הייתה נקודה אחת שעניינה אותי, בה מאור מדבר על פליטי הריאליטי. אך גם כשמאור מעלה נושא מעניין, הנרטיב הוא שכולם מוכרים את נשמתם ורק הוא מכוון ללב, זה מטיף ומגוחך. בבית השלישי, ההטפה על מקסימום ולסיום מאור מזמין את כל מי שמספיק חכם כדי להגיע למסקנות הפשוטות בשיר, לעוף יחד איתו. אם השיר לא היה ממוצע מספיק עד כאן, הגיטרה החשמלית שמנסה לסחוט עוד רגש בצורה הכי בנאלית שיש, שמה את המסמר האחרון.

'תקופות' הוא שיר על געגוע, השיר לא נורא אבל מאור לא אומר שום דבר שלא שמעתי קודם. השורה היחידה שבלטה לי היא השורה בה אומר מאור שהוא לא מוצא את עצמו בעולם הטלפונים ושהוא נולד לדור הלא מתאים. מאור, נולדת לדור שאתה יכול להוציא מוזיקה שתגיעה לאלפי אנשים בלי קשרים או כישרון יוצא דופן.

'אם מחר זה סוף העולם' נשמע כמו שיר של דה צ'יינסמוקרס, קיטצ'י, פלסטיקי וממוצא.

'שוד', הוא דיאלוג של שתי נפשות בזמן שוד. הקונספט נחמד אבל שוב לא מרגיש שמאור מכניס שום דבר חדש למשוואה. בשמיעה הראשונה הרצועה גרמה לי לחשוב על הסצנה השניה בסרט 'גוד טיים', רק שהפעם הבמאי לא טוב והסצנה נגמרת באותה מהירות שהיא התחילה.

'כבוד', הוא השיר המעניין הראשון מאז רצועת הפתיחה. כשמדובר בנושא העוני, נשמע שלמאור יש מה לספר ומה להגיד לפרטים הקטנים. אחת האנקדוטות שאהבתי מדברת על חווית התסכול בחינוך הפורמאלי. עם זאת, גם כאן האינסטרומנטל בנאלי, הביט משעמם, עוד גיטרה חשמלית זולה והפסנתר בסוף הוא כמו קצפת בשקל על עוגת שיש של אוסם. בנוסף על זה, הייתה שורה בולטת שהקשתה עלי לקחת את מאור ברצינות,
"אני כותב שירים אבל ראפרים שרים
שהם לא עבדו אף פעם והכול אצלם ורוד"
מי?!

גם ב-'אופנוע' הרגש שאני אמור להרגיש ברור, אבל הוא לרגע לא יוצר את אותו רגש. שוב גיטרות, הפעם נשמעות כמו גיטרות מלהיט קיץ של רובין שולץ, השירה לא נשמעת טוב, את המילה הכי חשובה מאור מושך בצורה שגורמת לה להשמע לא נוח. הקטע על האופניים החשמליות היה אמור לגרום לי להרגיש עצוב, אבל הוא בנוי כמו שבונים בדיחה, אפילו יש רגע שקט שבונה מתח לפני הפאנץ. השיר הזה גורם לי להרגיש מרושע, זו לא הרגשה שאני נהנה ממנה.

האלבום נגמר ברצועה בה מאור מספר על חבר שנרצח, השיר נוגע, מבוצע בצורה מעניינת ברובו ובסוף יש גם ביקורת חברתית מעניינת. אני שמח שהאלבום נגמר בשיר שמהגשים את המטרה שלו, אבל זה מעט מאוחר מידי.

זאת היא דעתי על האלבום 'טיפשים וצעירים'. זה הזמן שלכם לשמוע את האלבום, לפתח דעה אישית ואשמח אם תשתפו אותה, בתגובות על הפוסט באינסטגרם, בDMs או בכל מקום שתרצו. בואו נדבר מוזיקה.


שיר אהוב: טיפשים וצעירים
פחות אהוב: רק רוצה לעוף, אם מחר זה סוף העולם
ציון במספר: 2.8

מוזמנים לעקוב באינסטגרם לעדכונים ועוד תוכן @kojy1959
והדרך הטובה ביותר לעזור לי היא לשתף