Kojy's Best of 2022

אלבום השנה
האלבום האהוב עלי השנה היה 'Aethiopes' של בילי וודס. לפני ששמעתי את האלבום לא הכרתי את בילי. כמובן שעל ארמנד אמר שמעתי, בעיקר בגלל הרעש שעשו בשנה שעברה עם האלבום 'Haram' והתמונה המטלטלת שלו. אבל לא ידעתי שבילי הוא אחד מהצמד ולא עשיתי את החיבור לפני שמיעת האלבום. תכלס, מה שמשך אותי לאלבום היא התמונה המדהימה שקפצה לי לעין כשחיפשתי אלבומים חדשים שיצאו.
השמיעה הראשונה, הייתה חווית שמיעה שלא דומה לשום חוויה קודמת. נכנסתי לחדר שלי, חדר קטן עם אקוסטיקה די טובה, בהתחשב בעובדה שלא עשיתי שום דבר מיוחד שקשור לאקוסטיקה. התחברתי לרמקול JBL גדול, נשכבתי על המיטה ולחצתי פליי. מהרגע הזה עד השיר השישי לא זז שום שריר בגוף שלי, הייתי מהופנט, נשאבתי לגמרי. ומה קרה בשיר השישי…. איך שנכנס הביט המרכזי, אחרי ארבעים שניות שבנויות על קטע נוייז, המוח שלי פשוט התפוצץ והייתי חייב לשלוח את האלבום לכמה חברים.
בדרך כלל כשאני כותב על אלבום אני נכנס לפרטים הקטנים של היצירה ופחות של החוויה, אבל הפעם אני רוצה להשאיר את הבשר לכם, ויש הרבה בשר ללעוס באלבום.
מה שאני כן אגיד, זה באיזה מוד כדאי להיכנס. האלבום הוא בזרם ההיפ הופ האבסטרקטי, מה שאומר בעיקר, שאף אחד לא יאכיל אתכם בכפית. הסאונד קשה והכתיבה גבוהה, אל תצפו להבין את הכול, גם לא בשמיעה החמישית ואל תצפו לצליל חם אלא לצליל שיאתגר אתכם מעט.
האזנה מהנה.







מיקס טיפ השנה
המיקס של השנה היה 'CAPRISONGS' של אף־קיי־איי טוויגס. גם את השמיעה הראשונה של הפרויקט הזה אני זוכר. זה היה בינואר של השנה שעברה, כמה ימים אחרי שהטיפ יצא, ברכבת, בחזרה הביתה מביקור אצל ההורים. בשמיעה ראשונה לא התחברתי לפרויקט, הוא היה רחוק ממה שציפיתי ולא ממש ידעתי איך לעכל אותו.
מעט רקע, בטוויגס התאהבתי בינואר 2021, כששמעתי לראשונה את האלבום 'MAGDALENE', אלבום מלוכד, נשי, עוצמתי עם סאונד אפל. כמובן שהפמיניזם נמצא גם ב- 'CAPRISONGS', אבל הפעם הפרוייקט צבעוני קליל, ולא מלוכד בכלל (בכל זאת מיקס טיפ).
בשמיעה שניה, כבר התחברתי יותר ובשלישית עוד יותר. בסוף יצא שהפרויקט הזה קבע את הסאונד של השנה שלי. הפלייליסט שלי השנה היה הכי מגוון, צבעוני ובהיר אי פעם, בעיקר בזכות הפרויקט הזה, שחשף אותי להייפר פופ, מוזיקת ריקודים ופתח לי את הראש להרבה כיוונים שונים.
שמיעה מהנה :)

אמן השנה
שאיי/אנטי. את שאיי גיליתי לקראת סוף השנה ואולי מוקדם להגיד את זה. מי שקורא את הסקירות, יודע עד כמה אני מתפעל משאיי בזכות היצירתיות, המרדנות והחדשנות.
אנחנו מדינה קטנה, עם גל שני של סצנת ההיפ הופ, שרק עכשיו מתחילה להרשים אותי. לא ציפיתי שמפה יצא האומן שהכי ריגש אותי השנה.
הרבה דיו כבר שפכתי על שאיי ואני לא מרגיש שיש לי משהו להוסיף שעדיין לא אמרתי. אם אתם מעוניינים, מוזמנים לקרוא את הסקירות על 'ימים נוראים' ו-'ENTER THE VALLEY'.







EP בונוס
'Wicked City' של הצמד הבריטי ג'וקסטראפ.
טיפה מצחיק, עד שכתבתי את זה הייתי בטוח שה-EP יצא השנה, מסתבר שהוא יצא ב2020.
אך בכל זאת, גיליתי אותו השנה וממש רציתי להמליץ עליו.
הפרויקט כולל רק חמישה שירים ועדיין מצליח להיות מבולגן מאוד. הבלגן, הוא מה שגרם לי להתאהב בו. שמעתי אותו לראשונה בזמן משמרת. השיר הראשון, 'Robert', אפל, אפילו הייתי מתאר אותו אלים. אין לי מושג מה קורה שם באנגליה עם כל המפיקים המוזרים והמעניינים, אבל אני יודע שאני אוהב את זה.
השיר הבא, 'Acid', פשוט יפיפה וממש לא מה שציפיתי לשמוע אחרי 'Robert'. ההפתעה רק העצימה את היופי של השיר.
עם השיר הרביעי יש לי סיפור מצחיק. אני משתדל לא להוסיף שירים לפלייליסט משמיעה ראשונה ואני אף פעם לא מוציא החוצה שירים שכבר הכנסתי. תוך דקה, פחות או יותר, השירה היפיפייה של ג'אורג'יה קנתה אותי והוספתי אותו. אז חשבתי לעצמי, "רק רגע, יש עוד שלוש דקות לשיר". המחשבה שבאה אחריה הייתה, "טוב, כמה זה כבר יכול להשתנות" ואז נזכרתי בהבדל העצום בין השיר הראשון לשני.
מפה לשם, אחרי שתי דקות השיר הופך להיות שיר דאנס גליצ'י עם כמות עצומה של דיסטורשן, ג'אורג'יה מתחילה לגנוח וממשיכה בקטע שירה מדוברת בו היא מספרת סיפור מוזר על בונה ומפלצת מגעילה שחיים יחדיו בבית.
בקיצור, לא תמצאו שם דבר דומה לזה.
ממליץ בחום👹🦦