עטר מיינר - עטר מיינר [סקירת אלבום]

(כיסוי אלבום)

הגיע הזמן לסיים את טרילוגיית עטר מיינר, טרילוגיה שהתחלתי באלבום השלישי, משם לשני ועכשיו הראשון.

'עטר מיינר' הוא אלבום הבכורה והפריצה של עטר מיינר. האלבום שוחרר בתחילת נובמבר 2018 כשלעטר היו מעט מאוד עבודות בדיסקוגרפיה.

כבר בשיר הפתיחה המדהים 'עולה' אפשר לראות שעטר הוא מלך הטראפ הישראלי. הפסנתר האיטי וקולות הרקע הכניסו אותי מיידית לטון האפלולי של השיר. הביט מרשים, טראפ איכותי ומורכב שלא נופל לאותם בורות שביטים אחרים בזרם הטראפ נוטים ליפול אליהם. הכתיבה המשותפת של עטר וגלעד כהנא (ג'ירפות) מדוייק. מספר המילים מצומצם, עם יותר משקל לכל מילה. לדוגמה, השימוש במילים צמרת וצנרת שגם יוצרים ניגודיות מצויינת וגם חרוז לא צפוי. צורת כתיבה מתאימה לשירה ולא לראפ והשיר הוא אכן אינו שיר ראפ. עטר היה צריך להוכיח את עצמו בהגשת השירה ואני חושב שהוא עושה זאת מצויין, עם שימוש מקצועי באוטו-טיון ואפקטים מעוותי קול, שלרגע לא מרגישים מוגזמים או לא במקום.

לצערי, השיר השני 'לתת לך', מבחינתי היה נפילה. השיר נפתח מעניין, עם גיטרה נעימה ושירת רקע. ברגע שעטר נכנס כל התחושות החיוביות כלפי השיר נעלמו, השירה של עטר לא טובה בכלל. הכתיבה קיטשית ומגיעה לנקודות כל כך נמוכות עד שהיא נשמעת מגוחכת. גם מקצב הגיטרה והביט הפסיקו לעניין אותי מהר מאוד. כתיבת השיר רק מתדרדרת בקטעים של דור 3. השורה של עטר על סטטיק מגוחכת אבל השורה "רוצה לתת לך רצח" עושה לה OneUp, היא אחת השורות הכי מגוחכת ששמעתי בזמן האחרון ובאופן מעניין לא מופיעה במילים של השיר, לא בספוטיפיי, לא ב- genius וגם לא בשירונט.
דור 3 ממשיך עם כתיבה רדודה וקיטשית יותר מהכתיבה הלא מרשימה של עטר, עם חרוזים שנשמעים כאילו נלקחו מחיפוש החרוזים במילוג.

השיר הבא, 'עינאל', דומה בטון האנרגטי לשיר שלפניו וגם נופל לבורות, מעט שונים. ביט טראפ לא יצירתי שאכזב אותי אחרי שכבר שמעתי את היכולות הגבוהות של עטר באותה תקופה.
הבית השני הוא בית קצר המורכב מארבע שורות. שלושת הראשונות הן כמו בצל מקולקל שכל שכבה שמקלפים רק יוצאת מטרידה יותר.
השימוש במילה "מאמיז" סתם הרגישה לי מעט מגוחכת במיוחד ברגע שהיא סוגרת את השיר.
הדבר הכי טוב שיש לשיר להציע, הוא השימוש מחדש בשורה "תני לי יד ונלך" שעטר מעוות עם אפקטים ווקלים בצורה מעניינת.

השיר 'פרפר' ללא ספק עשה גלים ועד היום הוא עדיין השיר הכי מפורסם של מיינר, אבל אותי הוא לא הזיז יותר מדי. האנרגיה חיובית ונראה שעטר עשה מאמץ להשמע טוב יותר בשירה. הכתיבה לא נוראית אבל בשום אופן לא מרשימה והביט ממוצע למדי, מה שלי באופן אישי, הוציא את כל העניין מהשיר.

'את' מחזיר את האלבום להפקה שאותי משכה יותר. הביט פשוט אך אפקטיבי מאד. החליל נשמע נפלא ולסימפול הווקלי עטר נותן יחס שהזכיר לי "left field hip-hop" ואמנים כמו ארל סווטשירט. אלמנטים נכנסים ויוצאים ברגעים נכונים. השינוי האינסטרומנטלי והסגירה, מקסימים אבל הייתי רוצה לשמוע שינוי גדול יותר בארבעת הדקות שהשיר רץ (מעט קטנוני מצידי אבל כך אני). מבחינת טקסט איבדתי תקווה לשמוע משהו שירשים אותי אז החלטתי לא לשים את הפוקס שלי על המילים, אבל שורה אחת הצליחה לבלוט לי ולא באופן חיובי:
"אני אוהב להצחיק כי אז את צוחקת"

'סטלה' הוא עוד להיט מהאלבום. אני מתבייש להגיד שעוד עכשיו לא אהבתי אותו, אני באמת לא יודע איפה הראש שלי היה, זה שיר מצויין.
עוד ביט פשוט, אפקטיבי ומזיז ראשים בזכות שימוש עיקרי בצלילים נמוכים בספקטרום הצליל, חליל מקסים שתופס את המרכז בכל פעם שהוא נכנס, תופים מזרח תיכוניים שקטים יחסית שמכניסים עוד מגוון וצבע, נגיעות של פלמנקו בגיטרה שמלווה את כל השיר וסגירה מקסימה לשיר בעזרת חצוצרות מעומעמות. גם מבחינת הכתיבה עטר מוכיח שכשהוא באמת מתאמץ הוא יכול לכתוב טקסט מזיז ומושך. המלודיה ממכרת מבלי להרגיש מעיקה, במיוחד בבתים, וההגשה של עטר כריזמתית ובטוחה.

השיר הבא, 'מדינה של גנבים' הוא הסינגל היחיד של האלבום ולהיט נוסף לרשימה מכובדת בשביל אמן מתחיל. אבל גם בשיר הזה היו דברים שמנעו ממני להתאהב בו.
האנרגיה במקום, דור 3 מתעלה על עצמו ומביא אחלה של פזמון אבל יש הרגשה כוללת של חוסר בשלות מקצועית במהלך כל השיר. הביט דיי ממוצא וממוקסס בצורה שגורמת לו להישמע חד ושטוח. הבית הראשון נשמע כמו פריסטייל ולא כמו קטע שישבו עליו עם עט ודף. לשמחתי הבית השני כתוב בצורה הרבה יותר בוגרת ונשמע שראסטה השקיע זמן עם העט. הבית האחרון, הבית של עטר, קצר מאוד אבל מורגש שעם מעט מילים עטר מצליח להעביר הרבה.

'עבודה' עם דמזל וראסטה חי, גם הוא שיר מחאה אך הוא לוקח טון שונה ובוגר הרבה יותר. השיר כתוב בסגנון המנוני, המאופיין במיעוט מילים וחזרתיות רבה על מנת ליצור משקל רב ולחרוט אותן בזיכרון. אני מוצא שצורת הכתיבה הזאת מחמיאה למיינר שלפעמים נאבד בטקסים ארוכים אבל מצליח לפגוע חזק בטקסים מתומצתים. הבית של ראסטה מוצלח, כמו התרומה שלו לשיר הקודם. הרגע הגבוהה ביותר הוא הבית של דמזל שמביא את השיר לנקודה של קרשנדו ריגשי.

החצי הראשון של התקליט בשבילי היה פגיעות ופיספוסים שהראו הרבה פוטנציאל שהיום אנחנו כבר יודעים שמומש. לעומת זאת החצי השני הוא אוסף של פספוסים.

ב- 'איך הלכת לי' עטר מנצל באופן מוגזם הרבה שיטות שגורמות לשיר להישמע עצוב ברמה שזה כבר נשמע סאטירי. כשאני שומע את הפסנתר הזה אני יכול לדמיין תמונה בפייסבוק של ילד עם בלון מפוצץ, פילטר כחול, png שגשם מודבק, אמוג'י בוכה ציטוט מטופש.
הפזמון של 'סאבלט בצ'לנוב' הוא קטע ממש לא סקסי על סקס.
ב- 'כל היום' השילוב בין החליל שיכול להיות כלי צורם, לזיופים הבולטים של עטר, יוצר חוויה שלא נעמה לאוזני.
הצליל המייבב ב- 'אפעם לא הפסקתי' הדליק אותי בהתחלה אבל מהר נהיה מעיק.
'קיץ2018' הוא שיעור בלקיחת אחריות.
ב- 'אבא מעלי' השילוב בין עברית לאנגלית נורא והביט מרגיש יותר מידי, תחושה של כניסה למלחמה אבל לא ממש ברור עם מי ולמה.
ב- 'אין אחד כמוני' דור 3 מנצח בתחרות השורות המגוחכת עם השורה המדהימה:
"הבנתי את הסיפור שלך שראיתי לך ת'סטורי"

השיר האחרון 'בשביל האהבה' מתחיל מעניין והיו כמה שורות שגרמו לי להרגיש סימפטיה לעטר אבל הפזמון טיפה הוציא אותי מזה וכשהוא מציין שהוא לא אשם, בזה שהוא מהמם, יצאתי לגמרי.
אני חושב שלסיים את האלבום בשורה "אני צריך את הכסף" היא בחירה מטופשת, במיוחד כשהשיר הקודם נגמר בסקיצה כל כך יפה שהיתה יכולה לסגור את האלבום בדרך מושלמת.

זאת דעתי. תקשיבו לאלבום אם עוד לא יצא לכם, תפתחו דעה משלכם ואני אשמח לשמוע אותה. בואו נדבר מוזיקה.



שיר אהוב: סטלה
פחות אהוב: אין אחד כמוני
ציון סופי: 6.0


מוזמנים לעקוב באינסטגרם לעדכונים ועוד תוכן @kojy1959
והדרך הטובה ביותר לעזור לי היא להפיץ את המילה ולשתף.