צוקוש - ילד זין סקירת אלבום

כיסוי אלבום (קרדיט: yuval fella)

צוקוש, ראפר ומפיק יוצא עם אלבום סולו שני 'ילד זין'. לצוקוש נחשפתי לראשונה באלבום האחרון של עטר מיינר, שם הוא היה אחד האמנים האורחים האהובים עלי, לכן היו לי ציפיות גבוהות. בזכות העטיפה של האלבום ושמו יכולתי להבין את הטון של עוד לפני שנכנסתי אליו. 
עלה בי חשש קל ברגע שראיתי את רשימת השירים בספוטיפיי, שלושה עשר שירים בשלושים ושלוש דקות בלבד, בממוצע קצת מעל שתיים וחצי דקות לכל שיר.

אבל את המוזיקה סוקרים רק אחרי ששומעים אותה, אז מתחילים בשיר הראשון 'לקחים'.
אני חייב להגיד שתחילת השיר לא ריגשה אותי, שורות על אהבה מול נאמנות, צניעות, עשירים מדוכאים ועניים מאושרים. אלו רעיונות שכולנו כבר שמענו, הוא לא מגלה לנו את אמריקה.
השורה על צניעות בדיעבד טיפה אירונית כי אחרי דקה ועשרים ושתיים שניות צוקוש דופק פרסה עם ביט סוויצ' מחושב והשיר הופך ראפ רברבני חריף.
כאן צוקוש פורח. ביט יצירתי ומעניין שמשתנה עוד פעמיים. צוקוש מצליח להחליף כמות יוצאת דופן של פלואוים בזמן קצר של דקה וארבעים שניות, ואפילו משנה את צבע קול ההגשה שלו כמה פעמים, דבר שהרשים אותי מאוד.

בשיר הבא 'לא עושה באף', ההשראה ממיכאל סוויסה ברורה. צוקוש לוקח את כל המרכיבים במתכון עם תשומת לב לבחירה באיכותי ביותר. ביט פשוט, אד-ליבס מעלי חיוך ופלואו כיפי עם שורות מצחיקות הנעות בין אבסורדית להברקות קלילות וחביבות.
"עף על עצמי כמו מכשפה על מטאטא"
"אבל אני כמו טסלה אני פועל בשקט" (המילה שקט בלחישה)
"מהלידה כמו אמא לא שומר בבטן"
גם הפזמון מצויין, שאפו על השימוש בדייסון כאד-ליב.
בבית של נקר חסרה לי טיפה אנרגיה אך השורה על היהלומים מכובדת.
ולפני שאתה ממש מצליח להיכנס אל השיר הוא נגמר, בדיוק מזה חששתי כשראיתי את אורך האלבום.

משם מעבר חלק לקטע מוזיקה שמתחיל סקסי בלי סיבה מובנת ומתקדם לקטע ממש נעים. שורשים של סול מבצבצים להם, מקצב תופים מקסים, לחן מתוק ועוד כלים שמוסיפים לאווירה הכוללת. אם משווים את הקטע למפיקים בסגנון הזה, בין אם זה Kenny beats או J Dilla (שמות שכל מפיק היה חולם להיות לצידם), צוקוש מפגין יכולת גבוהה.

השיר 'דופק קופה' ממשיך עם הלחן מהקטע הקודם, אבל פה ההגשה כל כך שונה שרק בשמיעה הרביעית של האלבום שמתי לב שהלחן זהה. צוקוש נשמע כמו סטטיק והדבר הכי כיף בזה הוא שאני לא חושב, שאי פעם נשמע את סטטיק מדבר מלוכלך כמו צוקוש בשיר מסחרי. הפלואו וההגשה של הפזמון מעניינים אבל אני חושש שלאחר זמן והאזנות חוזרות הם עלולים להפוך למעצבנים.
בבית הראשון הרבה שמות נזרקים, חלקם בצורה מתוחכמת. במיוחד התרשמתי ממשחק המילים בשורה הראשונה.
עוד פזמון וקטע אינסטרומנטלי כובש בסגנון בלקן ביט בוקס. אך גם פה השיר נגמר לפני ששמים לב שהתחיל. פה עלתה לי השאלה, האם צוקוש מסוגל לכתוב ולהחזיק שיר באורך מספק.

התרגשתי לראות עוד שיתוף פעולה בין עטר מיינר לצוקוש, אבל 'לא בשבילי' לא סיפק לי את החוויה שציפיתי לה. באלבום של מיינר, מיינר כמפיק דחף את צוקש לביצועים מרשימים. אך פה מיינר כאורח רק מדרדר את השיר עם שורות כמו:
"אנ'לא בהיפ הופ כי אין לי חברים שם"
"הם כולם גרועים ואני פנומנלי"
"לוקחים לי את הסאונד אז תפסיקו לסמפל"
שמישהו בבקשה יחייג 102, עטר תקוע על עץ.

אני רוצה לשבח את 'פאקד אפ', אבל גם הוא נגמר לפני שהוא מגיע רחוק.

'ישר ולעניין' נגמר לפני ששמתי לב שהוא משעמם, אז עם זה אני בסדר.

שיר הכותרת 'ילד זין' נכנס כל כך חלק (that what she said, סליחה) הייתי בטוח שזה רק ביט סוויצ'. השיר מגיע בזמן טוב באלבום שהיה זקוק לעוד באנגר.
גם השיר הזה קצר למדי, שתי דקות ועשרים שניות, אבל הוא לא מרגיש כך, צוקוש מצליח להכניס הרבה בזמן קצר.
הביט לא הכי מדהים ששמעתי אבל הבסים בועטים.
פלואו קטוע ומגניב, שימוש מצויין ב"בייבי וויס" ושורות מצויינת כמו
"אני שם על מייק קונדום אני מזיין לך תשיר"
"הכריות שלי הכי יפות הן מלאות איפור"
"עד שלא אגמור אני אותך נורא אוהב
חושב רק מהזין ושובר לך את הלב"
ללא ספק ילד זין.
והמעבר בסוף בין לחישות לצעקות גאוני.

'בנזונה' מתחיל מצחיק אבל מהר מאוד לא מתקדם לשום מקום. אחרי דקה ועשרים שניות זה ברור שצוקוש לא ידע איך לפתח את הרעיון של השיר, אז הוא פשוט מסיים אותו.
בנוסף בשלב זה כבר אי אפשר להתעלם מההשפעה של Playboi Carti שהפכת להיות בולטת מדי.

ואם כבר מדברים על Playboi מה קורה בשיר הבא???
אם תקלידו בגוגל "Pierre Bourne type beat" כנראה תמצאו ביט שנשמע בדיוק כמו הביט של 'חרטא'.
שרק כל כך משעמם, הוא נשמע כמו future אחרי מנת יתר של לין.
גם הלחן בבית הראשון של צוקוש מעצבן. זה skip.

כבר איבדתי תקווה, לא חשבתי שהאלבום יציע עוד שיר טוב ובום 'מרגיש רע'.
קודם כל זה השיר הראשון עם מבנה שיר מספק, אפילו מעבר לזה, השיר בנוי טוב.
עוד אוסף של קולות ופלואים יצירתיים ומושכים, כתיבה ישירה ונוגעת שמגיעה לעומק, שכמעט שכחתי שצוקוש מסוגל להגיע אליו.
עפתי על הלופ שמסומפל בביט והבית האחרון באמת מפחיד.
את הנשימה בסוף הרגשתי.

'צ'יטה', איפה נועה קירל.


6.2  ביי.