מיכאל סוויסה - בסדרגמור סקירת אלבום

 

כיסוי אלבום (קרדיט: בוטלג בוטיק)

'בסדרגמור' הוא אלבום האולפן השני של מיכאל סוויסה. האלבום מטייל בין כמה גלים של היפ הופ והיפ הופ פסיכדלי עם השראה מאומנים כמו A$AP, Travis, Pi'erre Bourne ואפילו טיפה נגיעות של ראפ פלורידי. לכל סגנון סוויסה מביא את טוויסט ההיפ הופ הסטלני, סגנון שהוא בראש הפירמידה שלו עם אמנים כמו פלד. קונספט שהיה יכול ליצור תוצר יחסית מעניין, אבל לצערי אני לא מרגיש שמיכאל מצליח לתפוס את הברק כמו שעשו כל האמנים האמריקאים שהזכרתי קודם.

בשיר הראשון אווירת A$AP חביבה, שימוש בטראפ ביט עם טיפה קומפרשן ובאסים שמנים שעברו דיסטורשן. הפזמון  חביב, ומצליח להעביר את תחושת השאננות  בדרך מעניינת עם שירה איטית וחזרתית ושימוש טוב באוטו-טיון. אבל בבתים השיר נופל. המלודיה ממוצעת ולא מצליחה לתפוס תשומת לב, וברגע שהמלודיה לא מעניינת אני לא חושב שיש לשיר עוד מה להציע, מאחר שגם הכתיבה לטעמי אינה ברמה גבוהה.

 

השיר השני באלבום,  'מה הלוז' מתחיל באופן יותר מבטיח.  השיר כריזמטי יותר, מכל כיוון. הביט, ההגשה של מיכאל בבית הראשון, או הצורה המאנית שבה שיפי מגיש את הפזמון (אין קרדיט שיתופי פעולה באלבום, אני מקווה שזה האמן הנכון). הבית השני, לא מצליח לעמוד באותו רף. מעבר לרמת ההגשה שירדה, החרוזים הזכירו לי חבר טוב שאוהב מידי פעם לעשות פריסטייל על ביטים מיוטיוב,  לא שהוא ממש רע אבל הוא חובבן, סוויסה עוד מעט עשור במשחק ועדיין מרשה לעצמו להשמע חובבן מפעם לפעם.

אני לא בטוח למה ציפיתי משיר שנקרא 'צארלס דאווין' אבל אני בטוח ש-

"צ'ארלס דרווין על הדווין

ביט עושה פעלולים

שוחט מושך בחוטים 

פלקסים בשביל אחותי"

היא רצועת חרוזים שקשה לי להנות ממנה אפילו באופן אירוני. השורה על ראפרים הומופובים מראה יכולת כתיבה ברמה יותר גבוה, אבל מיכאל לא מתעלה על זה חוץ מאשר בשיר 'עכשיו ומיד', בלאדת סמים עם כמה שורות מחץ טובות, לדוגמה, בקטע בו הוא כותב  שהוא מרכך את הרצפה עם שטרות מתחת לבלטה.

השיר נגמר בקטע "סמפל" ארוך וזאת הזדמנות לגעת בקטעים האלו באלבום.

המקטעים מחולקים לשתי קבוצות: 

קטעים ביקורתיים, הקלטות של ביקורות רעות על האומנות של סוויסה, לדוגמה בשיר הראשון שנפתח עם "תגיד לי, לזבל הזה אתה קורא שיר?"

pointing rick dalton meme
 (once upon a time in hollywood)

והסוג השני, קטעים מסרטונים והקלטות מפורסמות בתרבות הבידור. לדוגמא, ההקלטה של הגלידה בשיר החמישי ועוד הרבה  הקלטות שמפוזרות לאורך הפרויקט. ברור שכיף לשמוע כל מיני הקלטות מצחיקות שאתה מכיר, זה גם מדליק משהו במוח. אבל אין להם יותר עומק מזה, והם לא משרתים יותר מריצוי זול של הקהל. 

קצת  אירוני ומוזר בביקורת כזאת לדבר על הסוג השני של המקטעים. זה לא סוד, סוויסה סופג הרבה ביקורת שלילית ואי אפשר להאשים אותו שזה גולש לאמנות שלו. בתור בן אדם שרואה הרבה ערך בביקורת מוזיקה וסקירת אלבומים, אני לא חושב שהאמן צריך לתת לזה שום ערך או תשומת לב. ביקורת היא לא יותר מדעה של בן אדם פרטי. אומן לא צריך לרצות את כולם. סוויסה אומן מצליח ויש לזה סיבה, הדעה שלי או של כל אדם אחר לא תשנה את זה. בנוסף מי שיגיד ששיר הוא "לא שיר" או סגנון מוזיקה הוא "לא מוזיקה" לא מפגין יכולת ביקורתית, הוא מפגין אטימות.

החליל ב'שפשף' הצחיק אותי. באופן כללי, כל הביט ממש מוזר וזה מחמיא לסגנון של סוויסה. גם מהפיזמון נהנתי. לקח לי זמן לשים אצבע על הסיבה שהוא עובד כל כך טוב. בשמיעה הרביעית של האלבום זה היכה בי, סוויסה ואצ׳י מבשלים מספר המתכונים של Playboi Carti ו- pi'erre Bourne. מינימליסטיות,  רפטטיביות, ואבסורדיות. קרדיט איפה שקרדיט מגיע, הם עושים עבודה טובה. הבית של אצ'י מתחיל קצת לא נוח אבל תופס צורה כשהוא מתקדם. והבית של מיכאל לא ממש שונה משער השירים.

'טחינה גולמית' הוא עוד בלאדת סמים מלאת שורות מחץ,  אני מרגיש סגנון השירה הזה מאפשר לסוויסה לזרוח עם חוש ההומור שלו. מיכאל נשמע יותר מפוקס, יותר כריזמטי, והכי חשוב, יותר מצחיק.

שיר אחד בסגנון המינימליסטי של playboi לא הספיק, אז בשיר 'אחד לא מספיק' אנחנו חוזרים לשם, והפעם אולי  נצמדים מדי למתכון. השיר לא נשמע רע אבל הוא גם לא מכניס שום דבר חדש לשולחן. אותו דבר אפשר להגיד גם על השיר הבא 'אפס סבלנות'.

בשלב זה כבר הבנתי שהאלבום הוא לא בשבילי. השירים מפה לא מתדרדרים או משתפרים ואני לא רואה צורך לצלול עמוק לכל אחד מהם. אך יש שירים ששווה להזכיר.

'מערף' הוא שיתוף פעולה עם כהן, סימה נון, והפקה של הפנר. כולם עושים עבודה יחסית טובה, במיוחד כהן בפזמון, אבל אחרי כל האלבום גם השיר הזה התקשה למשוך  את תשומת הלב שלי מחדש.

הגיטרה ב'שפריץ' נותנת מגע מעניין והמלודיה מרשימה בהשוואה לשאר האלבום. אני מניח שזה לא בכוונה אבל קלטתי מהר שהמלודיה דומה מאוד לשיר 'fukk sleep' של A$AP Rocky עם FKA twigs.

'אין לזה צורה' נשמע ועשוי טוב מאד, אבל גם הוא לא נשמע כמו משהו שלא שמעתי בעבר עם השראה ברורה מ-Travis scott ואפילו טיפה Mac Miller.

האלבום נסגר בשיר 'מה זה אמור להיות'. אינסטרומנטל מינימליסטי שמחמיא לכתיבה המופנמת של השיר. השיר לא בדיוק לטעמי אבל אני לא יכול שלא להאריך אותו. סוויסה נשמע אמיתי וכנה, דבר שלא ציפיתי לשמוע. אני לא רוצה שתבינו לא נכון, סוויסה לא חייב להיות רציני בשביל ליצור שיר טוב אבל זה מרענן לשמוע משהו טיפה שונה, וסוף האלבום זה המקום המושלם.

זאת הייתה דעתי על האלבום 'בסדרגמור', תאזינו לו ותראו מה הוא גורם לכם להרגיש. מוזמנים אפילו לכתוב בתגובות.

צייון סופי: 4.2 (no pun intended)

Follow @kojy1959