נונו האמנית שכבשה את ישראל בשנה האחרונה בגיל 23 עם מספר מצומצם של שירים בארסנל, הוציאה ב18/7/22 את אלבום הבכורה שלה שהביא איתו את סגנון ההייפר-פופ למפת ישראל.
האלבום נפתח בשיר 'קיציקיצ', שיר קליל ומתוק על הריגוש בתחילתה של מערכת יחסים, עם אינסטרומנטל קופץ ומנצנץ מונח מעל מקצב טראפ עמום המתחלף למקצב דאנס ברגל האחרונה של השיר ונותן עוד צבע.
בשיר הבא נונו נשענת יותר על סגנון הטראפ האפלולי והצליל שנוצר שטוח ופחות מעניין, ההפך ממה שהייתי מצפה לשמוע מאמנית כל כך יצירתית ומלאת הבעה. גם מבחינה מילולית, לדעתי זה אחד השירים החלשים באלבום עם פזמון שלא ממש הצליח לתפוס אותי וחרוזים כמו:
אם אתה
נשאר או אם אתה רוצה לברוח
אין לי כוח, די למרוח, די למתוח
לא לשכוח, קשור ת'שרוך (תַ'שְׁרוֹחַ??)
השיר מכיל גם שורות מעניינות יותר, למשל שורה מצויינת בה היא כותבת שהיא לא מקבלת את המסר (מסרון) משום שאין לה חיבור לאינטרנט או בגלל הקושי לעקל שהרגשות שהיא מרגישה שהן חד צדדיות.
אהבתי גם את שני האזכורים הלא צפויים לתנ"ך, באחד מהם היא מראה שנינות בכך שמשתמשת בשם לאה כמשחק מילים יצירתי.
מסתכל עליי או מסתכל עליה
בא לך רחל או בא לך על לאה
'קוביד 19' הוא שיר הייפר-פופ ששואב מצליל הפופ הישראלי. השיר נפתח עם בס כבד ולחן שהזכיר לי את נועה קירל, ולרגע גרם לי לחשוב על Charli XCX , אולי רק בגלל נושא השיר.
הדיסוננס בין הטון לנושא של 'סתם עוד איזה דוד' יוצר שיר מהנה. מבחינת הצליל השיר נשמע כמו שיר מבית ספר למוסיקה או יותר ספציפי הוא הזכיר לי את 'יונתן' של שי המבר. שיר מתוק ותמים על אהבת נעורים שנכתב על ידי נערה (17 שיצא השיר). להבדיל, בשיר שלה, נונו כותבת על לשרוף לאקס שלה את הדירה מבפנים, כמובן רעיון היפותטי בלבד. כן חייב לומר, השורה על היונה עברה לי מעל הראש (no pun intended), וכמו מילות השיר "זה השיט הכי קריטי".
האלבום תופס תאוצה בחצי השני. צד זה של הפרויקט מתחיל ב-'ליבינג דה דרים', להיט בלתי מעורער. נצפה כבר 3 מיליון פעמים ביוטיוב בלבד, אם תגיד לי שלא שמעת אותו, כנראה שלא אאמין. השיר מדבר על תכונות אופי מרגיזות אצל בחור ספציפי, אבל לדעתי אלו תכונות שכולנו בתור גברים אשמים בהן (אני יכול להעיד על עצמי לפחות). באופן שנון השם שהיא בחרה לגבר בסיפור הוא יאיר (יהיר).
התרשמתי מאוד מההגשה של השיר, נעמי מחליפה את הלחן כל כמה שניות וכל לחן נוחת נפלא בלי פספוסים, ועם כל שינוי בלחן מגיע גם שינוי אינסטרומנטלי. עם מקצב מהיר ואנרגטי על קטע דאבסטפי שנשאר 15 שניות בדיוק, ללחן פופ מהול במזרחית עם סלסולים וכל הג'אז הזה, הפזמון יושב על קטע טכנו/ טראנס. הלופ הזה חוזר פעמים שוב לדאב משם למזרחית ובחזרה לטראנס. בשליש האחרון של השיר נונו מאטה את הקצב לסוף over דרמטי שנגמר בחזרה על השם יאיר מעל המילים של הפזמון המוזר של השיר. הקטע הזה מרגיש מודע לעצמו וממש לא לוקח את עצמו ברצינות. בשבילי הוא היה תזכורת קטנה פשוט להנות מהמוזיקה ולא לקחת אותה ברצינות יתר על המידה. אני כן מרגיש שיש מקום לשיפור בפזמון, הלחן מדבק בטירוף,הוא לא סתם כבש את כל המדינה, אבל כתיבת המילים ללחן פחות ממספקת , עם מילים שנקטעות באמצע כדי להתאים לתבנית. קשה לי לסיים לכתוב על שיר כזה מעניין בנקודה שלילית, אני באמת חושב ש 'ליבינג דה דרים' הוא קלאסיקת הייפרפופ. ותודה על הסלנג "יש'תי" אני חושב שזה הסלנג החדש האהוב עלי.
'בנים' היה השיר האהוב עלי עד הנקודה הזאת באלבום. לחן כיפי ומושך תשומת לב, כתיבה ממוקדת, הטיות קול מעניינות והפזמון האהוב עלי באלבום. זו רמת האקספרסיביות שרציתי לשמוע ממנה אחרי ששמעתי חלק מהסינגלים שיצאו לפני האלבום. אני לא מרגיש שיש לי עוד הרבה להוסיף על השיר הזה למרות שהוא מהאהובים עלי באלבום משום שנונו לא מכניסה הרבה רעיונות חדשים לשיר אלה מביאה לשלמות רעיונות שכבר בוצעו באלבום.
ואז מגיע 'שוז' ו-god damn, זה ללא ספק השיר שהכי נהנתי ממנו. 'שוז' הוא שיר מתרברב. באופן שמתאים לנושא של האלבום, נונו שרה על הרצון שלה שבחור מסוים יתן לה יותר תשומת לב. נושא השיר מאפשר לנונו במה להשוויץ ברלוונטיות שלה אם זה הלוק והריקודים שהיא הפכה לאייקונים, או הקטע חסר המעצורים בו היא כותבת על כך שהתספורת החדשה שלה יותר רלוונטית מסוני, שורה שהייתה יכולה להתפס ממש רע אם היא לא הייתה כל כך קרובה למציאות. נונו הצליחה להיכנס כל כך חזק לתוך תרבות הפופ הישראלי וללא ספק הקנתה לעצמה את הזכות להתרברב. מבחינת צליל, וואו! מקצב אינדסטריאל מרתק, אנרגטי ויצירתי. אפילו מזכיר מעט הפקות של האמנית האגדית SOPHIE ז"ל. וינס סטייפלס לא היה מתבייש לשבת על ביט כזה חריף.
האלבום נגמר בשיר 'סוד' גרסת כיסוי לשיר של רוני דואני הידועה גם כרוני סופרסטאר, שיר באותו שם שיצא בשנת 2004. גם השיר של רוני הוא גירסה מעודכנת של שירו של הזמר אדם מ 1987. הגירסה של נונו כוללת מה שנשמע כמו הקלטות שירה חדשות משני האומנים. ברגע ששמעתי את רוני, בשמיעה הראשונה של האלבום הרגשתי טיפה טיפש על כך שלא חשבתי עליה כהשראה במהלך ההאזנה לאלבום, במיוחד שבזמן האחרון רוני מתחילה לקבל מעמד "אייקון נוסטלגי".
נונו סוגרת את האלבום הראשון שלה עם שיר שהוא גם קפסולת זמן. היא יצרה יחד עם רוני ואדם תצוגה של 35 שנים של אבולוציית הדאנס פופ הישראלי. ובכך נותנת לקהל שלה צ'אנס לשיעור היסטוריה קצר. אנחנו יכולים רק לדמיין על ידי מי ואיך השיר יחודש בעוד 17 שנה.
מחשבות אחרונות:
נהנתי מהאלבום לא מעט, במיוחד מהחצי השני. אני תמיד שמח לראות אמנים שמרכיבים את קשת הצליל של הפופ הישראלי, ולנונו ללא ספק מגיע קרדיט במובן הזה. בפרויקט הבא שלה אני אשמח לשמוע הפקות יותר הרפתקניות ומשוגעות, משתמשת ביותר הטיות קול בצורה יצירתית, ובכללי הייתי רוצה לראות יותר משחקיות באופן בו היא מגישה את העבודה שלה. נונו היא אמנית מוזרה בסטנדרטים ישראלים אבל אני מרגיש שאנחנו נחשפים רק אל קצה הקרחון ויש עוד הרבה שמתחבא שם מתחת למים.
אני ממליץ בחום להקשיב לאלבום ולפתח דעה משלכם.
שיר אהוב: שוז
שיר הכי פחות אהוב: אוהב לא אוהב
צייון סופי: 6.5
תגובות
הוסף רשומת תגובה