כליפי - כוכבים בחוץ [סקירת אלבום]

כיסוי אלבום (קרדיט:שקד אוסקר)

לדעתי תקופה ארוכה שההיפ הופ הישראלי נתקע בנערותו ולא ממש הצליח להתבגר, לא בהכרח מבחינת תוכן אלה מבחינה אומנותית. אולי לא בצדק, כליפי נכנס לקופסא הזאת בראש שלי. בתחילת השבוע בו יצא האלבום חשבתי על כליפי, נכנסתי לעמוד שלו וראיתי שהוא הוציא סינגל. מייד אחרי ששמעתי את הסינגל, 'שני ילדים', שלחתי לזיו שחר הודעה שהוא גאון, ושאלתי אם "יש דיבור על אלבום או שזה סינגל לשם סינגל" בתגובה זיו ענה "סינגל לאלבום אחושרמוטה". כמובן שהיה בי ספק מסויים, הרי מה הוא יגיד? "אלבום בסדר". לאלבום נכנסתי בספק אופטימי ותקווה שהאלבום יהיה באותה רמת בגרות שכליפי הפגין ב-'שני ילדים'.

כשמסתכלים על האלבום במלואו, אפשר לראות את אחת ההשראות הבולטות שלו 'to pimp a butterfly'. כמובן שכליפי לא כותב על מצב השחורים בארצות הברית או בכלל על פוליטיקה. כליפי משתמש ב-'tpab' כמפה או מסגרת עליה הוא סולל את הדרך שלו. נושאים דומים כמו הנושא המרכזי, עזיבה וחזרה הביתה,תמותה, מלחמות פנימיות, ואפילו אשמת ניצולים. כליפי לא מנסה להעתיק את למאר, כי להתחרות באחד האמנים המוכשרים בתחום, זה מתכון לכישלון. עם זאת, הוא גם לא מסתיר את ההשראה, הרצועה הרביעית היא אומג' לשיר מתוך 'tpab'.

שיר הכותרת, שפותח את האלבום מתחיל בסימפולי הז'אז האייקונים של עבוד (טחיני), וכליפי שחוגג יחד עם הצוות שלו את ההצלחה, מרגיש גם שהוא חוגג את קייומו של האלבום אליו אנו נכנסים. לקח לי כמה שמיעות של השיר לשים לב שאין בו פזמון, כי מבכינתי ה-"אווק" הוא נגינת הסקסופון הסוחפת והצורה הכריזמטית בה כליפי מספר סיפור שהשאירו אותי קשוב ומרותק לכל מילה וצליל. כליפי עובר בין כמה נושאים כמו חוסר הטעם שיש לו בעבודות שגרתיות, חלומות לעתיד, הדרך מההתחלה ועד היום ועוד. לקראת סוף הרצועה מופיעה לראשונה הפואמה שתלווה את כל האלבום. הפואמה נכתבה על ידי נגב, ובראש שלי התמזגה עם רעיונות שזיו שחר הציף בעבודתו האחרונה.
החלק האחרון של הרצועה הכניס אותי למיני טראנס היפנוטי בעזרת הדילי, הסימפול הווקאלי המרחף, חזרה על רעיונות כמו "שורשים באדמה בטון", קטיפת המילים משירו של אריק איינשטיין, המעבר לטראפ דרומי מלוכלך ופס הבאס המהפנט שנשמע לרגע.

הרצועה השניה, 'שורשים בבטון', היא תחילת המסע. בתחילת הרצועה כליפי נשמע כלוא, נשמע שהוא נמצא במקום הבטוח אבל מבפנים יש הרגשה של חוסר בטחון. כליפי מדבר בקטע הזה על מה הוא רוצה בשביל עצמו, אך נשמע שיש בו ספק אם הוא יצליח. אחרי שנכנס סימפול ווקאלי מקסים, שמבהיר את האווירה, כליפי נכנס עם טון אופטימי יותר ופלואו מרשים. קטע זה מרגיש ממש כמו הרגע בו כליפי שם תיק על הגב ומתחיל לצעוד.
יש קטע נחמד בשיר בו כליפי מדבר על כך שאי אפשר להחליף אותו בבינה מלאכותית ואחר כך נכנס מה שנשמע כמו בינה מלאכותית של כליפי שמציגה את האלבום ואת זיו שחר שנכנס לקטע שירה. לשירה של זיו אני לא תמיד מתחבר, הקול הגבוה בו זיו נוהג להשתמש, לא מתאים לכל רצועה. השירה לא הרחיקה אותי מהשיר אך היא גם לא משכה אותי.
בסוף השיר, עוד בינה מלאכותית, שמספרת על היציאה למסע כמו אגדת ילדים ואחריה סימפול של אוחנה וברקת, שהרגיש לי כמו אומג' לחברים שעושים את הדרך יחד עם כליפי. להציג את אוחנה וברקת כאמנים אורחים הרגיש לי מעט מגוחך אבל זה יותר עניין של תצוגה.

הרצועה השלישית, 'סילבסטר', היא רצועה קצרה עם בית אחד וסימפול ג'אז מרתק ברקע. יחד, שלושת הרצועות הראשונות שעוברות מאחת אל השניה בהרמוניה מושלמת, פותחות את האלבום, את המסע של כליפי ושל המאזין.

השיר הרביעי, 'סיבוב בדרום העיר', הוא התחנה הראשונה מחוץ לבית. חוויה דרום תל אביבית בה כליפי נפגש בהומלס. השיר משחזר את תחילת הסיפור מ-'how much a dollar cost'. כליפי שומט את העיניין הדתי ואת סוף הסיפור, משום שהם לא משרתים את נושא האלבום. אהבתי שכליפי הפריד את הרצועה מוזיקלית מרצועת המקור. שתיהן בנויית על ג'אז אך התחושה בשיר של כליפי מהירה יותר, שינוי שמתאים להרגשה המהירה והקלסטרופובית של תל אביב.

ב-'סטארט אפ' כליפי מזניח את הג'אז לרצועה שבנויה על בסים שמנים וסמפול ווקאלי עם מלודיה ים תיכונית, מעט מזכיר את האלבומים המוקדמים של ברוקהמפטון. כשהשיר יצא כסינגל לא נפתחתי אליו אבל כששמעתי אותו באלבום נהנתי. ברוח של ההיפ הופ הישראלי שני הראפרים יורים פאנצ' אחרי פאנצ' עם מעט מאוד פספוסים, במיוחד מצד כהן. אהבתי את האזכור התנכי של כליפי ואת השורות על הדלקות והפארש של כהן. עם זאת, לדעתי הביט נהיה מעט משעמם כשמגיעים לרגעים האחרונים של הרצועה.

'טום וג'רי' מספר על אהבה שבתחילתה מרגשת וניראת כמו רעיון אידיאלי ובהמשך יש הבנה שהיא לא מתאימה. אהבתי את הכתיבה של כליפי, במיוחד בבית הראשון. כליפי מספר סיפור בצורה שואבת ומסדר את המילים בצורה מעניינת. הרגיש לי שהבחורה בסיפור היא מטאפורה לעיר תל אביב, סימפול הרדיו בתחילת השיר מחזק את התיאוריה. מבחינת הקונספט של האלבום, זה שם אותנו בנקודה בה נדלק בכליפי הניצוץ שיחזיר אותו הביתה.
עם זאת, אני חושב שביצוע השיר חסר אמוציות וחיים, במיוחד בפזמון.

הניצוץ מהשיר הקודם, מתלקח בשיר 'ביאליק', בו כליפי מעלה זכרונות מהעיר בה הוא גדל. תחילת השיר הוא קטע שירה מדוברת בה כליפי מספר על חוויה קרובה למוות. חוויה שגרמה לו לחשוב עוד על הסוף, ועם זאת היא נתנה לו הערכה נוספת לזמן שלו ולחיים. מחשבות אלו יחד עם המצב הנוכחי מעצימים את תחושת אי הודאות בה כליפי נמצא. במהלך קטע זה מתנגן סמפול ג'אז נפלא, שיוצר תחושה של מתח שמשתחרר לקראת סוף הקטע.
החלק האמצעי של הרצועה הוא בית ראפ שמשווה בין תל אביב לאיזור חיפה/קריות. מההגשה של כליפי נהנתי אבל הביט לא טוב כמו סימפול הג'אז שלפניו, מה שיצר מעבר לא כיפי בהשוואה למעבר בין ג'אז לטראפ בשיר הראשון.
בגלל קטע השירה המדוברת והסימפול של להקת צעירי ביאליק, אני מניח שהרצועה לא תיכנס להרבה פלייליסטים. אני לא חושב שזה דבר רע, להיפך, אני מאמין שבאלבום ובמיוחד באלבום קונספט צריכים להיות שירים שמשרתים את האלבום יותר מאת עצמם.

את השיר הבא באלבום, 'שני ילדים', אני לא מצליח לחבר לנקודה כרונולוגית מדויקת בסיפור הכולל של האלבום. תרומת הרצועה לאלבום היא שהוא אחד הסינגלים הטובים ביותר ששמעתי השנה. אפילו עלתה בי התרגשות בשמיעה הראשונה, כששמעתי את הסקיצה שמובילה לשיר בסוף 'ביאליק'.
לפני שאכנס למילות השיר אני רוצה לדבר על ההפקה שלו. לדעתי זאת ההפקה הכי טובה של זיו שחר עד היום. זיו, אני יודע שאתה קורא את זה, וואו אחי, תודה לך על האומנות שאתה יוצר. ביט מינימלי יחסית, שמתלווה לסימפול נדיב שמתנגן קדימה, אחורה, לעיתים הווליום גבוה יותר, לפעמים הוא יורד וכל שינוי מרגיש בדיוק בזמן ויוצר תחושה שסוחפת ברכות. לסוף הרצועה מתווספים עוד מעט כלים. המכלול הזה יוצר ענן, שמעליו כליפי מרחף בקלות ועושה את הקסם שלו.
כליפי מספר על שני נערים שבוגדים בבני זוגם ואיך הם הגיעו לסיטואציה. כליפי נכנס לפרטים הקטנים בצורה שמאפשרת להרגיש כאילו אני צופה בשני הנערים מלמעלה. בראש שלי נוצרה תמונה, אני יודע איך הם נראים, אני יודע איך החדרים שלהם ניראים, אני מרגיש את מה שהם מרגישים.
באינסטגרם, כליפי כתב "חשבתי שהשיר מספר סיפור מאוד ספציפי, ועם הזמן גיליתי שאנשים שונים רואים בו את עצמם". אני מאמין שבזכות הכתיבה המרשימה של כליפי שגורמת לשני הנערים להרגיש כל כך אמיתיים התגובה האנושית היא התחברות וסימפטיה. החלק האהוב עלי בשיר הוא הקטע בו כליפי מתאר את האקט עצמו, "שקט על הסט. מוכנים? אקשן. טייק אחד, בלי רגש" וואו. הדהים אותי גם כמה יפה כליפי מצליח להציג את שני הצדדים ואהבתי את ההרגשה המצמררת, שנוצרת ברגע בו הסיפור מתחבר, הפעם מנקודת המבט השניה. סוף השיר הוא עוד רגע מרגש בו שרים כליפי, זיו והסימפול, ויחד יוצרים קרשנדו אמוציונלי שמחדיר עמוק את העוצמה של תחושת הבדידות.

'שחור לבן', גם הוא לא נמצא בנקודה כרונולוגית בסיפור האלבום. השיר מוקדש לזכרו של נומי ז"ל. כליפי מעלה תחושות שצפו לו עקב הטרגדיה, תחושות כמו דיכאון, אשמה, טשטוש וחרדה. בתחילת השיר לכליפי יש פלואו עם קצב יחסית מהיר והפסקה בין שורה לשורה. צורת ההגשה הזאת יוצרת תחושה של רדיפה ושל משקל רב, ממש אפשר להרגיש את העול בקול של כליפי.
השיר נגמר בנקודת קצה מצמררת בה כליפי מספר על תאונת דרכים שכמעט עשה.

בשיר 'לבד', סגנון האינסטרומנטל משתנה לגמרי לכיוון האוס מעט מדוכא. בשיר כליפי מתאר מסיבה בה הוא חש בודד ולא שייך, זו כמובן עוד מטאפורה לעיר תל אביב. הרצועה נגמרת ברגע אופורי, שלי הרגיש כנקודת יציאה וחזרה הביתה.

לצערי את שלושת הרצועות האחרונות אני לא ממש מחבב.
השיר 'כיס' מתחיל עם ביט רייג', בהגשה של כליפי יש מעט מן החזרתיות שנוהגת להופיע בסיגנון זה, אבל אין לו את האנרגייה של הרייג'. הרצועה ממשיכה לטראפ דרומי ובית אורח של Z.K שלא ממש נהנתי ממנו. יש כמה שורות נחמדות, כמו השורה על פול מקרטני, אבל חלק מהשורות והסלסולים המוזרים הרחיקו אותי.

ל-'קר מדי הלילה' היה הרבה פוטנציאל. הרצועה יצאה כסינגל, ליעד הוא אחד הראפרים החמים ביותר בתקופה האחרונה, בעיני בצדק, והשילוב בין שני העולמות יכול היה להיות מעניין מאד. אני מאמין שהרבה אנשים יהנו מהרצועה אבל אני התאכזבתי מאיכות ההקלטה של ליעד שגורמת לקול שלו לצרום.

ברצועה האחרונה יש חזרה לג'אזיות שבלטה בתחילת האלבום, חזרה שיוצרת סגירת מעגל. עם זאת, לטעמי זה אינו אחד מהלופים המעניינים ביותר של עבוד. אני מעט קטנוני, זה נובע מהציפיה הגבוהה שיש לי מעבוד. מהצד של כליפי, לדעתי אוטו-טיון לא נשמע עליו כל כך טוב. יש משהו בהגשה הסטנדרטית של כליפי שגורם להכל להשמע ברור ומדויק, דבר שהאוטו-טיון מטשטש. החלק המהנה ביותר ברצועה הוא הפואמה של נגב שנשמעת לראשונה במלואה.

זאת היא דעתי על האלבום. זה הזמן שלכם לשמוע, לפתח דעה אישית ואשמח אם תשתפו אותה, בתגובות על הפוסט באינסטגרם, בDMs או בכל מקום שתרצו. בואו נדבר מוזיקה.



שיר אהוב: שני ילדים
פחות אהוב: טום וג'רי, כיס
ציון במספר: 8.0

מוזמנים לעקוב באינסטגרם לעדכונים ועוד תוכן @kojy1959
והדרך הטובה ביותר לעזור לי היא לשתף.