ליעד מאיר - פלואו של טמבל [סקירת אלבום]

כיסוי אלבום (קרדיט:יואב צדיקוב, אופיר דן)

'פלואו של טמבל' הוא אלבום הבכורה של חבר דודא גאנג, ליעד מאיר. אי אפשר לדבר על האלבום בלי לדבר קודם על דודא. יובל ניאזוב (דודא) הוא יותר ממפיק, יחד עם שגיא דהן, הוא צייד כישרונות, מנטור מוזיקלי ואיש שמוסר העבודה הולך לפניו. מאלבום שדודא חתום עליו יש ציפיה לרף מסוים, לצליל שנשמע מלוטש ולאמן עם כישרון. באופן לא מפתיע ליעד לא מאכזב, לפחות לא בהיבטים אלו.

האלבום מתחיל בשיר 'זה הכי אני', שיר שחוץ מהכותרת שלו, שלא ממש באה לי בטוב, הוא טוב מאוד. מי שמכיר כבר יודע, הדרך הטובה ביותר לליבי היא סינטיסייזרים. השיר נפתח ברצועת דראון סינט מהפנטת ונסגר באותה רצועה שנשמעת אפילו טוב יותר בסגירת השיר. החלק האינסטרומנטלי מלא בעוד פנינים, כמו הביט הפאנצ'י שמשתנה במהלך השיר ונישאר רענן לכל אורכו, השינוי החשוב שקורה בפזמון ומפריד אותו מהבתים, הארפג'ו שמתנגן בזמן הבתים והקטעים הווקאלים של דודא ברקע. אהבתי מאוד את סוף הבית השני, בו הצעקה של דודא ממשיכה את המילים של ליעד. את הפזמון שר האחד והיחיד, שגיא דהן, ולמיטב ידיעתי זהו הפיצ'ר הרשמי הראשון שלו, אחרי תקופה ארוכה של מרחק מהמיקרופון. מעבר לסאונד המהנה של הרצועה, ליעד מנצל את השיר כדי להציג את עצמו, מי הוא, איזה ערכים מובילים אותו ומעט חוויות כלליות. את כל זה ליעד עושה עם מבנה פלואו מעניין והרבה ביטחון עצמי.

האווירה הרצינית מהרצועה הראשונה ננטשת לזמן מה לטובת אווירה קלילה ולפעמים גם הומוריסטית בשאר האלבום.
הרצועה השניה, 'תן לו', היא המנון אלימות. חוש ההומור במקום ושורות נחמדות מפוזרות בבתים, אהבתי במיוחד את הבית השני. לופ החצוצרות בפזמון יוצר את האווירה ההימנונית. אני מרגיש שיש בפזמון את הפוטנציאל להרעיד את החדר בהופעה, אך בהקלטה משהו באנרגיה חסר לי.

גם בפזמון של השיר 'טיל (תודי)' הכיוון האנרגטי עליו ליעד מכוון אליו ברור, אך הביצוע לא ממש מצליח ליצור את אותה אנרגיה, לפחות לא אצלי. לזכות ליעד אומר שבשני הבתים הוא נותן עבודה עם פלואו אנרגטי, שורות כייפיות, זריקת שמות שנוחתת נפלא וכל מה שהוא עשה נכון בבית הראשון הוא עושה טוב יותר בבית השני. בית שלישי ושיתוף פעולה יכלו לתרום לרצועה, מרגיש לי שצ'וקוש היה יכול להתאים לטון של השיר.

השיר 'בחורים טובים' חוזר לטון הרציני ומשקף את המציאות של הדור שלנו. את השיקוף גם ליעד וגם זיו מבצעים בצורה מעניינת. השורה על נטפליקס בלטה לי לטובה. אך מעבר לשיקוף, השיר לא מציג עמדה או מציע פיתרון ושם אני מרגיש שהוא לוקה בחסר. חוסר היכולת להציב עמדה, גם גרמה לשורה בפזמון שפונה לדור הישן, להיות מבלבלת.

ב-'פליי' עם מיכאל סוויסה, שני האמנים על אש גבוהה. ממיכאל שומעים את הטון הקבוע שלו עליו הוא מוסיף את הלך הרוח המלחמתי ומעט מהלינגו של ליעד, עם שורות כמו "מקפיץ תרגל רק כדי שתראו תנעלים". כתיבה בשורות מחץ זה בדם של סוויסה ובפיצר הזה הוא לא מתקמצן, כאילו מישהו שכח את הברז של הרעיונות פתוח.
הבתים של ליעד קצרים יותר אבל זה לא דבר רע כי גם בזמן הקצר הוא מפגין יכולות גבוהות. אהבתי מאד בבית השני את קטע הראפ המהיר שמתלווה לארפג'ו מתאים.

משיר הכותרת לא התלהבתי. יש כמה שורות נחמדות כמו השורה על GTA6 והוואן אפ בשורה הבאה. אבל הביט די גנרי. חוץ משניה של נשימה שמפרידה בין הבתים לפזמון, אין ממש הרגשה שונה, הפזמון מרגיש כמו בית לא כל כך טוב שחוזר שלוש פעמים. גם הפלואו ברצועה היה לי משעמם, מעט אירוני בהתחשב בכותרת השיר.

מ-'פלואו של טמבל 2' התלהבתי. ליעד ורון מפצים בירי ללא רחמים. את סגנון הדריל ליעד מבין ומיקצע עד הסוף, תענוג לשמוע אותו בטריטוריה הזאת. פתיחת השיר והאווירה הכוללת מרגישה כמו ניסיון לעשות הייפ ולמכור את רון חיון, אני קניתי. רון ילד מפלצת, הכריזמה והביטחון העצמי שלו שוברים תיקרות, כתיבת הפלואו שלו יצירתית ומהנה, וצבע הקול שלו מצליח להעביר את האווירה המאיימת של דריל, בצורה אפקטיבית.
הבית האחרון גם הוא מרשים, אך יש בו סוגייה. לפי ג'ינייס בבית הזה ליעד ורון עושים פינג פונג עם השורות. בקליפ זה נראה כך, ואולי על סמך זה כך זה מוצג בג'ינייס. גם אם יש שם טרייד של שורות אי אפשר ממש להבין מי זה מי, בגלל שצבע הקול בו שני האמנים משתמשים דומה מאד.

'ביט של דודא' הוא עוד המנון, הפעם ליעד בעזרתו של דודא חוגגים את העבודה שלהם בתור הגאנג. היו שתי שורות שבלטו לי לרעה. משחק המילים עם קנדי קראש חד כיווני והשורה על הטרנדים מקרינה על חוסר מודעות לכמות הטרנדים שנמצאת במוזיקה שלו. עם זאת, יותר שורות בלטו לטובה כמו השורה על ה-"חוזה" והשורה "לפני ההופעה הם בעמדות שלהם", המתארת את המנטליות הצבאית ואת ערך העבודה של חברי הגאנג.

עד כאן, גם עם השירים לא היו מושלמים, חווית השמיעה הייתה מהנה אך לצערי לקראת סוף האלבום יש נפילה.

ב-'משקפי שמש' הכתיבה של ליעד מרגישה חצי מאמץ והפזמון מרגיש כאילו הוא נכתב כדי ליצור טרנד בטיק טוק. עם זאת, ישנם כמה רעיונות שאהבתי. הקריאות ברקע מדבקות וממכרות, בעיני הן אפילו החלק הכי טוב ברצועה, והרעיון של אודישנים ל-"קלווס פרנדס" הצחיק אותי.

מ-'כוכב אחר' אין לי שריר בגוף שנהנה. כל הקונספט של הרצועה הוא שליעד הוא מכוכב אחר כי בניגוד לכולם הוא רוצה מישהי שתאהב אותו באמת ולא רק לזיין. באופן אירוני הרעיון של השיר הזה כל כך מנותק מכדור הארץ.

'מה את חושבת', הוא ניסיון של ליעד לכתוב שיר קרוב יותר לרגש. אצלי השיר לא לוחץ על שום כפתור. הפסנתר בנאלי, השימוש באמביינט לא אפקטיבי, עיוות הקול בפזמון מרחיק והבחירה לצנזר חצי מהמילה לזיין מגוחכת.

אני לא יכול לומר שאהבתי את 'או שיט' אבל נהנתי ממנו יותר. הרצועה נפתחת עם הקלטה שהניחה לי חיוך על הפנים, מסוג ההקלטות שאני מצפה לשמוע ברייל של קהילת הלימונים.
הקריאות שאהבתי בשיר 'משקפי שמש' חוזרות ותופסות את מרכז הבמה בפזמון. גם מליעד נהנתי בשיר, האנרגיה שלו מורגשת. לעומתו, ביג סזו, נשמע כאילו הוא עישן יותר מדי והולך להירדם בדקות הקרובות. סזו לא מפגין שום כישורי כתיבה. החרוזים שלו מביכים, במיוחד ברגע בו הוא חורז ברמודה עם מודה (מוד+ה) ואבודה (אבוד+ה).

לשמחתי האלבום לא נסגר ברגל שמאל. רצועת הסגירה היא עוד באנגר דריל חגיגי שעוסק כולו במסיבות וריקודים. קטע הטראנס בסוף נתן לי וויב קל של מסיבת סיום כיתה ט', אבל הוא לא נשאר יותר מדי זמן והוא סוגר את האלבום בצורה כיפית ומיוחדת.

זאת דעתי על 'פלואו של טמבל'. זה הזמן שלכם לשמוע את האלבום, לפתח דעה אישית ואשמח אם תשתפו אותה, בתגובות על הפוסט באינסטגרם, בDMs או בכל מקום שתרצו. בואו נדבר מוזיקה.


שיר אהוב: פלואו של טמבל 2 / פליי
פחות אהוב: כוכב אחר / מה את חושבת
ציון במספר: 6.8

מוזמנים לעקוב באינסטגרם לעדכונים ועוד תוכן @kojy1959
והדרך הטובה ביותר לעזור לי היא להפיץ את המילה ולשתף.