בןבן - לוזר [סקירת אלבום]

(עיצוב: בראל שמחון)

'לוזר' הוא עוד פרויקט בכורה של אמן צעיר בסצנת ההיפ הופ הישראלית הגדלה, בשם בןבן. בןבן הוא מפיק בתחילת דרכו. בשנתיים האחרונות הוא התקדם מילד שמכין ביטים בסגנון דריל מעל סימפולים של שיילו דיינסטי, לאמן עם ראיה מרחבית וצליל אותנטי.

'לוזר' הוא לא אלבום חסר פגמים, אפילו אומר שבחוויה שלי האלבום נפתח ברגל שמאל, עם שני שירים שלא הרשימו אותי, 'ערפל' ו-'מאמין'.

'ערפל' נפתח בפזמון שלא נהנתי ממנו בכלל, במיוחד בגלל הלחן והגיית המילים המוזרה. הביט של הרצועה לא מביא משהוא חדש לשולחן וגם לא הרגיש לי שהוא דוחף רעיון קיים קדימה. הבית הראשון נקבר לי בתוך התחושה שיש לי כלפי הפזמון. מתחילת הבית השני נהנתי אך בשלב מסויים הוא עובר לפלאו, שבראש שלי מצטייר כפלאו ישראלי חובבני.

ב-'מאמין' יש את השליש הראשון שלא הזיז אותי יותר מדי. גם כאן הביט לא מרחיק לכת. הכתיבה בסדר ויש בה כמה נקודות מעניינות. הפוליטיקה מעט שונה משלי, לא דבר קריטי אך כן תפס את תשומת ליבי. משם השיר מתדרדר לביצוע שנשמע מתאמץ ווקאלית ובאותו זמן עצל בכתיבה.

ב-'נשבר' הלב שלי נפתח אל הפרויקט. השיר אמנם לא שיר ראפ אך את ה-DNA של ההיפ הופ, בן משמר בתוך הביט, עליו הוא מוסיף רצועת DNA יהודית חסידית. בחירה אמנותית שמעניקה לבן צליל ייחודי לו ומיוחד לעולם ההיפ הופ.
ברצועה הזו נכנס גם המוטיב החוזר של המדבר שיוצר דבק שמאחד את האלבום וגורם לחוויה גדולה ומשמעותית יותר.
ברצועה זו, המדבר הוא מטאפורה לשלב בדרך החיפוש. הטקסט כתוב בצורה שמשאירה מקום לפרשנות, בפרשנות שליהחיפוש הוא אחר זהות ואמונה.

את המדבר אנחנו פוגשים עוד ב-'אמונות \ אתנחתא' וברצועה הנלוות 'מדבר'. 'אמונות…' הוא קטע בו מסומפל אביתר בנאי, בו הוא מונה אמונות רעילות בהן הוא כלוא. הסימפול ממשיך לשיר 'מדבר', שם אביתר שואל "האם אני מוכן לנסות להיפתח לכיוון אחר, להאמין בדברים אחרים, האם אני מוכן לקום וללכת, לצאת למדבר…" ממצרים אל מולדת חדשה. את בשר הרצועה ממלא אליצור שמספר על המסע שלו בצורה מרתקת.
בבית הראשון היו שורות שגרמו לי להרים גבה, אך רוב הכתיבה מעניינת מאד. אהבתי במיוחד את הכתיבה בפזמון,
"פיתולים בוואדיות של הנפש שלי
יש עוד דרך לעבור, יש עוד דרך ארוכה"
לקראת הבית השני יש החלפת ביט מצויינת שמשנה את האיסטרומנטל לכיוון אפל יותר. עם השנוי האינסטרומנטלי גם הכתיבה נהיית קשה וקודרת יותר. התמונה המדויקת אותה מצייר אליצור נחרטה לי בראש וצליל הזמזום ברקע מעצים עוד יותר את האימתניות של קטע זה. הבית נגמר בשורה שמדברת על רצון לחתוך את הלימבו, עם שורה זו הביט נחתך שוב. גם המעבר בין הצעקה לכינור הרגיש כמו ניצוץ של הברקה.

מעבר לשני השירים המצוינים והחוויה המאגדת שיצר מוטיב היציאה למדבר, הוא נתן לתאריך בו יצא האלבום עוד ערך שגורם להכל להרגיש מחושב לפרטים דקים.

בנוסף ל-'אמונות…' היו עוד קטעים דומים בהם מסומפלים קטעים של אושיות דת על קיטעי הפקה של בן. בעיניי קטעים אלו הם חלקים מעניינים באלבום. הם אפשרו לבן להפיק על קנווס רחב יותר וליצור צלילים מגוונים יותר ובאותו זמן לספר סיפור דרך ההשראות שלו. ב-'התבודדות…' אהבתי את סימפול הקלרינט, כלי שלא נוהג להופיע בהיפ הופ ונותן תחושה חסידית. גם 'לוזר…' שפותח את האלבום, הוא קטע מעניין אך בקונטקסט האלבום הוא נבלע בגלל השירים שאחריו.

'מנצח' הוא עוד שיר אהוב. ביט טראפ טוב מאוד עטוף בכינורות ועוד מיתרים. ראפ מלא בחיים ואישיות, מצד מאור שנמצא במקום שונה ביחס לדת ומכניס עוד רובד לאטוס של האלבום. הבית של מוזס פחות מפוקס אך גם בו יש רגעים מעניינים.

'חיזוקים' הוא די טור שנשמע כמו שיר מתחילת דרכו של עטר מיינר עם הטוב והרע שבא בתוך זה.

אהבתי את השירה ואת הכתיבה הנוגעת של דניאל יצחקי בשיר 'בשל'.

רצועת הסגירה, 'זה הרגע המאושר בחיי!' מעניק לפרויקט הרגשת סיום וסגירה אך לא יצאתי שבע. במידה מסויימת הרגשתי שנכרתו לאלבום הרגליים ברגע שהוא התחיל לרוץ.

ממה שיש לאלבום להציע, לרוב נהנתי, התמונה בנויה והצליל מלוטש אך כשהוא נגמר הרגשתי אכזבה קלה, הרגשה ששמעתי רק חצי. עם זאת, בן רק בתחילת דרכו ואני מסוקרן לשמוע עוד.

זאת דעתי על הפרויקט. אני ממליץ לכם לשמוע, לפתח דעה אישית ואשמח אם תשתפו אותה, בתגובות על הפוסט, באינסטגרם, בDMs או בכל מקום שתרצו.
בואו נדבר מוזיקה.


שיר אהוב: מדבר
פחות אהוב: ערפל
ציון במספר: 6.0

מוזמנים לעקוב באינסטגרם לעדכונים ועוד תוכן @kojy1959
והדרך הטובה ביותר לעזור לי היא להפיץ את המילה ולשתף.